חברים? קולגות?

או סתם ארחי פרחי?

לפני חמש שנים, עת עברתי לדירה רחבת הישיים מאוד שלי באחד המגדלים בארץ, הפך ביתי מקום משכן לצעירים שלא היה להם סיכוי למצוא מקום בצורה אחרת.

המבקרים אותי יאמרו: ניצלת אותם, יא טימור. נתת להם חדר, אוכל תמורת מין. ומי כמונו וכמו הדייר במגדל ממול שמצלם, עדיין, את האורגיות שלך על המרפסת יודעים את האמת.

יש משהו בכך.

משפחתי, נתקתי קשר עם כולם. גרושתי לפעמים מנסה עוד לברר איך תצליח להעביר שליטה שלה על הוני, אבל היא לא מצליחה. ילדיי לא פוגשים אותי, לא יודע מה קורה בחייהם. אני אוסר עליהם לבקר אותי, ולא פותח להם את הדלת כשהם מגיעים.

מי נשאר לי?

מעולם לא החזקתי זוגיות ארוכת ימים עם גברים. בדר”כ אחרי חודש אני משתעמם מבני זוגי, כי בעיקר הם מעניינים אותי מבחינה מינית ולא אחרת. ליד מרביתם אני סובל מהשכלה רחבה מאוד, כמראה אינטיליגנציה גבוהה. ובסופו של יום, על אף ההבדלים הפיזיולוגיים בין גבר למשנהו, כולנו מצוידים באותו ציוד, וכמה אפשר לחדש, לגוון או לרגש.

חברים שאין להם קשר למין אין לי. גברים סטרייטים מעולם לא הצליחו לעניין אותי. או שהם עסוקים בלרומם ולפאר את עצמם, את מה שיש להם או את מה שיש להם בין הרגליים. עסוקים ברדיפה בלתי פוסקת אחרי מי שטוב מהם, כדי לנצח אותו. — משעמם

אבל גבר כמוני, חייב חבר לעת זקנה.

קולגה אין ולא היו לי מעולם קולגות.

--

--

Get the Medium app

A button that says 'Download on the App Store', and if clicked it will lead you to the iOS App store
A button that says 'Get it on, Google Play', and if clicked it will lead you to the Google Play store